<h1>ספר הנייר הלכ' שבת</h1>
<h2>דף טו.</h2>
בזמן הזה התירו גאוני צרפת למכור בהמה גסה לגוים אף בע"ש, כגון עגלים וסוסים, אף על גב דאמור רבנן דאיכא למיחש לשאלה שמא בראותה הגוי ישאלנה או לשכירות או לנסיוני הוא פן ינסה אותה הגוי בערב שבת בין השמשות ולא תרצה הבהמה ללכת אם לא בשמעה ותבין קול בעליה, אפילו הכי עתה בזמן הזה שהקהילות מועטין ויבא לפסידה גדולה מותר, דאין מכירות בקול שאין מנהג ישראל לחמר אחריה. ואין אנו רגילין לקנות בהמה להשכיר פן יתעללו בה ולקנות בתחילה כדי למכור לגוי אסור.
<h2>דף כא:</h2>
ומרחץ של ישראל אסור להשכירו לגוי, דשם ישראל כליו ואסור בשכר בשבת. וקבולת בתוך התחום במחובר אסור ואפילו של גוי ואפילו רחוק מן החומה, ואפי' לתקן האבנים נמי אסור. אסור לומר מע"ש תעשה כך למחר רק אם אמר לו מע"ש תקנה למחר ולאחר השבת אתן לך פשוט או מחצה ריוח מותר, ולומר לגוי בחול מדוע לא עשית כך בשבת, אעפ"י שעל פי הדיבור יעשה לשבת הבאה אפילו הכי מותר. ועבד גוי אינו בכלל למען ינוח שורך וחמורך ומותר במלאכת עצמו.
וקורדום מותר להשאילו לגוי מערב שבת אפילו עושה מלאכה בשבת. וסוס כמו כן, ובלבד שיצא מפתח ביתו קודם השבת, אבל בשבת אסור להשאיל ולהשכיר לגוי. אמנם בסוס רבי' ברוך אוסר אף קודם השבת אם יודע בשעת שאלה שיעשה מלאכה בשבת. והפקר אינו מועיל דהרואה אומר שברשותו הוא. אומנים גוים שעושין מלאכה של ישראל, בביתו של ישראל אסור, בבתיהם מותר בתלוש ובקיבולת, פי' שקיבלו לעשות הבניין בדמים ידועים הן רבים הימים הן מועטים. ובעירו דוקא אבל בעיר אחרת אפילו מחובר ושכיר יום מותר דהלכה כר' שמעון. הגהה. ולתקן גוי בניין של ישראל בשבת אסור, אפילו בביתו של גוי, כיון דלצורך מחובר הוא. כך פסק רבי' יצחק ב"ר שמואל. ושדהו של ישראל שנותנו למחצה לשליש ולרביע חורש הגוי וזורע בשבת אף סמוך לעיר, דבדידיה קא טרח, ורגילות לתתן לאריס, אבל בית אין רגילות, ואפילו בא הגוי בקבלנות, דרואה אומר פלוני בונה ביתו בשבת בשכירי יום. הגהה. איתא בירושלמי גוים העושים מלאכה של ישראל בבית הישראל אסור, בבתיהם מותר. במה דברים אמורים, בקיבולת אבל בשכירי יום אף בבתיהם אסור. בד"א בתלוש אבל במחובר אפילו בביתו של גוי אסור. בד"א בתוך התחום אבל חוץ לתחום מותר אף במחובר. א"ר אילא ובלבד ע"י קבולת. עכ"ל הירושלמי. ומכאן מתיר ר"ת קבולת במחובר מחוץ לתחום, והוא שאין ישראל אחר דר באותו מקום, אבל בתוך התחום אסור אפילו בביתו של גוי ובמחובר דוקא. ורבינו ברוך מתיר לתת בגדיו לגוי לתקן ע"ש עם חשיכה, ובקבולת דוקא כיון שהמלאכה נעשה בביתו של גוי. ואם מחזירו הגוי בביתו של ישראל אסור להנות ממנו באותו שבת. וגם בני אדם המוסרים בגדיהם ע"ש לגוים למוכרם בשבת בשכר בין ימכרו בין לא ימכרו מותר, דגוי בדידיה קעביד ואינו כשליח של ישראל. עכ"ל.
ומעות של ישראל אשר הגוי מתעסק בהן חולק ישראל עמו בשכר שבת. וכן ישראל וגוי שיש להם מרחץ או תנור בקבלנות או בשותפות צריך שיעשה הישראל תנאי עם הגוי קודם הקבולת ששכר השבת יבא ליד הגוי וכנגדו בחול לישראל, ואם לא התנו אסור הישראל בשכר השבת. אריס של ישראל המקבל למחצה לשליש ולרביע גוי אריסותיה עביד ומותר לישראל להניח הגוי לעבדו בשבת. ישראל וגוי שקנו סחורה ובה משמשי ע"ז לא יאמר לגוי טול ע"ז ואני אטול מהשאר כנגדה. שוורים של ישראל הנשכרים ביד גוי לחדש או ליותר הוא ווטורא בלע"ז אעפ"י שחורש בשבת מותר. וכן הורה התייר הגדול. שכיר יום ללמד או לשמור בשבת אסור בשכר שבת, אך שכיר חודש או חצי שנה מותר, ובלבד שלא יזכיר שכר שבת.
<h2>דף כח.</h2>
ספק נפשות דוחה שבת, וחולה שרופא אחד אומר צריך, ואחד אומר אינו צריך, מדליקין את הנר ואופין ומבשלין ושוחטין, ואין ממתינין לשאול, והקודם נשכר והנבונים יעשו קודם, מאחר שהוא בספק סכנה, אמנם אל יאכילהו נבילה. ושאין בו סכנה אומר לגוי ועושה. וכוחל עיניו נמי בלא סכנה על יד גוי. גב היד וגב הרגל ומכה שבחלל הגוף חולה שיש בו סכנה הוא ומחללין עליו את השבת. מכת חרב כל מקום שהיא מחללין עליה השבת. הנשוך מאחד הממיתים עושין לו כל צרכי רפואה בשבת. הגהה. רב אלפס. רוק דורסו לפי תומו. כלב שוטה ושאר מזיקים אם רצים אחריו מותר להורגם בשבת.
